בגיל 14 מרינה צ'רניבסקי היגרה מאוקראינה לישראל ואחרי שבנתה חיים שלמים, התחילה מחדש בברלין. הצד הישראלי שבה, כך היא מעידה, גרם לה להקים בעצמה את הארגונים שחסרו לה בנוף המקומי: תחילה יזמה מרכז שמכשיר אנשי מקצוע וחוקר אנטישמיות מבנית, בעקבותיו פתחה את ״אופק״, מרכז ייעוץ ליווי ותמיכה לנפגעי אנטישמיות ואפליה, ותחתיו הוקם בהמשך גם ״מתן״, קו קשב ותמיכה בעברית (בשיתוף עם ארגונים נוספים).

כפסיכולוגית ואשת מדעי ההתנהגות, שלוש היוזמות מספקות לה הכרות רחבה עם בעיות העומק שקדמו ל-7 באוקטובר ועם השלכות האירועים על הקהילות הישראליות והיהודיות בגרמניה. מה מדאיג אותה, מתי הגדרות של אנטישמיות מפסיקות להיות רלוונטיות מבחינתה, איזה קונטקסט חסר לישראלים, למה היא עדיין צריכה לעבוד קשה כדי להשיג מימון, ומדוע היא רואה בהחלטה לא לדבר עברית במונית מקרה ברור של אפליה. על השאלות האלה ורבות נוספות שוחחנו בפרק החדש.

מגישות: טל אלון ולילך בריקמן, הפקה ותחקיר: לילך בריקמן.

הפרק הופק בתמיכת ״מבט״ , תוכנית הטרנספורמציה הדיגיטלית של ארגון הרווחה המרכזי של יהודי גרמניה. היוזמה שואפת לאפשר לקבוצות פגיעות לקחת חלק בחיי הקהילה באמצעות הנגשת כלים דיגיטליים ותומכת בתהליכי שינוי דיגיטליים בקהילות היהודיות בגרמניה. מבט ממומנת על ידי המשרד הפדרלי לענייני משפחה, אזרחים ותיקים, נשים ונוער. לפרטים נוספים עקבו אחר ZWST_official באינסטגרם.

עוד לא אבדה: דווקא עכשיו, מארגני המחאה בברלין נחושים להמשיך להיאבק מרחוק